לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון י' כסלו תשפ"ב

מסכת תענית דף ב'

דף ב' – ע"א 

משנה . שאלת התנא 'מאימתי מזכירים גבורות גשמים' נאמר על מה שתנן במסכת ראש השנה 'ובחג נידונים על המים', שכיון שנידונים עליהם מסתבר שיש להזכירם כדי לרצות עליהם שיבואו לברכה.

נקט לשון 'גבורות גשמים' מפני שיורדים בגבורה, שכתוב 'חקר' בגשמים – 'עושה גדולות ואין חקר… הנותן מטר על פני הארץ', וכתוב 'חקר' בבריאת העולם – 'ה' בורא קצות הארץ… אין חקר לתבונתו', ובבריאת העולם כתוב 'גבורה' – 'מכין הרים בכוחו נאזר בגבורה' – אף גשמים כמו שכתוב בו גבורה.

מזכירים הגשמים בתפילה – שכתוב 'לעבדו בכל לבבכם' שהיא תפלה, ואחר כך כתוב 'ונתתי מטר ארצכם'.

אימתי מתחילים להזכיר גבורות גשמים:

לרבי אליעזר – ביום טוב הראשון של סוכות בשחרית, שלומד מלולב – שארבעת המינים באים לרצות על המים וכשם שאי אפשר להם בלי מים כך אי אפשר לעולם בלי מים.

לרבי יהודה בן בתירה – בשני של חג, שנאמר בו 'ונסכיהם', ובשישי 'ונסכיה', ובשביעי 'כמשפטם'

***************

יום שני י"א כסלו תשפ"ב

מסכת תענית דף ג'

דף ג' – ע"א

ניסוך המים לומדים ממה שכתוב 'בקודש הסך נסך שכר לה" – בשני ניסוכים הכתוב מדבר, ומה ששינה הפסוק בלשונו (ולא 'הסך הסך' או 'נסך נסך') לומדים לאחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין (ולעיל דף ב': הובא לימוד אחר).

ימי ניסוך המים: לחכמים ממסכת סוכה – כל שבעה ימי החג, וכן לפי לרבי יהושע כאן, ומה שאין מזכירים הגשמים היינו משום סימן קללה. לרבי יהודה ממסכת סוכה – שמונה ימים (גם בשמיני עצרת). לרבי יהודה בן בתירא שסובר שמתחילים להזכיר הגשמים ביום השני משום שבו מתחיל הרמז 'מים' (בקרא 'ונסכיהם') אין מנסכים אלא מיום זה עד יום ששי שבו מסתיים רמז ד'מים' (בקרא ד'כמשפטם').

הלכה למשה מסיני – א. עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה חורשים בשבילם כל בית סאה בערב שביעית, שהואיל וילדות הם אם אין חורשים סביב נפסדים. ב. מקיפים המזבח בערבה. ג. ניסוך המים שבעה ימים.

העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג, רבי יהודה בשם רבי יהושע אומר האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר, והיינו רבי יהושע בן בתירא, שלפי רבי יהושע של המשנה גם בשחרית מזכיר.

'מוריד הטל' ו'משיב הרוח' לא חייבו חכמים להזכיר לפי שאינם נעצרים, שאלמלי נעצרים אין העולם מתקיים.

דף ג' – ע"ב 

טל אינו נעצר – ממה שאמר אליהו לאחאב 'חי ה' אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי', וה' אמר 'לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה' ואילו טל לא הזכיר. ואליהו שנשבע גם על טל התכוון לטל של ברכה, ומה שלא ענה לו השם על טל של ברכה משום שלא היה ניכר לאחאב שהטל שלא נעצר אינו של ברכה, והיה אומר שהטל לא נעצר על ידי אליהו.

רוחות אינן נעצרות – שנאמר 'כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאום ה" – כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל.

בימות החמה – אמר 'משיב הרוח' לא מחזירים אותו שאינם נעצרים, אמר 'מוריד הגשם' חוזר לראש הברכה מפני שלא התפלל כהוגן, שגשמים סימן קללה הם בשעת הקציר.

בימות הגשמים – לא אמר 'משיב הרוח', ואפילו אמר 'מעביר הרוח ומפריח הטל' – לא מחזירים אותו, לא אמר 'מוריד הגשם' – מחזירים אותו.

עבים ורוחות לא חייבו חכמים להזכיר, שעבים הבאים לפני המטר ורוח מצויה אינם נעצרות. ואם בא להזכיר מזכיר.

'ועצר את השמים' – מן העבים שלאחר המטר ומרוח מצויה, שהרי מן מטר עצמו נאמר בהמשך 'ולא יהיה מטר'.

רוח שאינה מצויה אף שנצרכת לזרות הקשים מן התבואה נעצרת – שאפשר בנפה וכברה.

העבים והרוח שאחר המטר מועילות כמעט כמטר עצמו, אך דווקא כשבאה הרוח בנחת, אבל בכח לא – שמעלה אבק.

שמש שאחר המטר כשני פעמים מטר. גילהי דליליא ושמש שבין העבים – אינם מועילים אחר המטר.

שלג על גבי הרים – כחמש פעמים מטר בארץ, שהגשמים יורדים למטה ואין ההר שותה ממנו.

שלג יפה להרים, גשם היורד בחזקה יפה לאילנות, גשם היורד בנחת יפה לפירות התבואה, גשם דק (עורפילא) יפה אפילו לגרעין שתחת גושה של קרקע שמתחיל לבצבץ ולעלות מיד.

***************